חנוכה – סיפורי סבתא 1

“צופיה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל” משלי ל”א

“מפקחת בתמידות על ההליכות והמאורעות הקורים בביתה, ולכן היא אוכלת את לחמה בזריזות ולא בעצלות”. הפסוק הזה מיטיב לתאר את  סבתא שלי ז”ל, אישה חרוצה, שעוזרת ותומכת לא רק בבני ביתה אלא בכל הסובבים, שהכניסה לביתה היתה דרך קבע ישר למטבח (למרות קיומה של כניסה ראשית)

סבתא היתה נוסעת לתל אביב למכור גלויות. לעיתים קרובות השאירה את הילדים אצל השכנים. השכן הציעה לה טרמפ, אלא שבמושב לידו ישב כבר טרמפיסט. ובטנדר לא היו עוד מושבים, אמרה סבתא זה בסדר אני יכולה לשבת גם על ארגז ירקות זה מספיק טוב בשבילי. אמרה ועשתה. הסתפקות במועט ראיית הטוב תכונות שכה אפינו אותך, ומעל הכל חוש הומור משובח, וצחוק מתגלגל. איזה סבתא מלמדת את נכדיה ללקק את קערת המוס? אמרותיך השנונות (שנאמרו בגרמנית ותורגמו לעברית) מעלות געגוע.

“כל מה שיותר מדי, לא שווה”

“מי שלא מגיע בזמן, יצטרך לאכול את השאריות”

“כל מה שלא קורה, זה רווח נקי”  

לעיתים שאני עומדת עם הפנים אל נוף המדבר אני נזכרת וחושבת עלייך, מעניין מה סבתא הייתה אומרת על המעבר לנגב? אני מדמיינת אותה אומרת בחיוך “המשיגענר” למה הלכת כל כך רחוק (סבתא 95 דקות מהבית שלך בהרצליה, היית מאמינה?) ואני חושבת לעצמי איזה שינוי את עשית בחייך. זוג צעיר אחרי החתונה עולה על האוניה לבדו ומפליג לארץ רחוקה (מה שהתברר כצעד חכם) ומתחיל חיים חדשים בפלסטינה. ואולי תמצאי קצת דמיון בין הרחוב שלכם בשנות הארבעים, שמאחורי ביתכם יושב שבט בדואי, ומסתובבים גמלים וחמורים, לבין רחוב נחל שועלים בירוחם?

עברו 21 שנה מאז שכבה נרך בנר שלישי של חנוכה, חג של גבורה חג של ביחד משפחתי. בילדותי הייתי באה לעזור לך להכין את סופגניות להתכנסות המשפחתית להדלקת נרות  (הרבה יותר טעימות מבחנות אמרת, וצדקת) סופגניות קלילות עשויות משני עיגולי בצק עם ריבת תות שהכנת בחורף שלפני. בתמונה “קשקשניות” עוד בצק מטוגן לחנוכה מתברר שמקורו בהונגריה, מצולם על צלחת חרסינה שכנראה עלתה איתך מגרמניה.

יהי זכרך ברוך

לחנוכיות קרמיקה בעבודת יד – היכנסו לחנות